Profile: Seek the Truth: Jesus Is LORD. DONT be a DNA-denier; abortion kills a unique baby girl, boy. Jesus proves God is Love! Jesús prueba que Dios es amor. f.LesP ישו מוכיח אלוהים הוא אהבה

Your personal background.
My Dad was a NASA engineer. I worked for NASA at Cape Canaveral for a few years. I was on the faculty of Georgia State University (Management, Decision Sciences) for several years. I was born in Hungary, and still speak, read and write Magyar. We fled from atheistic communism--under machine-gun fire--when I was a kid.
MS, Auburn U.; PhD, Georgia Institute of Technology
registered Professional Engineer

enough about me...
1 In the beginning was the Word, and the Word was with God, and the Word was God. 2 He was with God in the beginning. 3 Through him all things were made; without him nothing was made that has been made. 4 In him was life, and that life was the light of all mankind. 5 The light shines in the darkness, and the darkness has not overcome[a] it.

6 There was a man sent from God whose name was John. 7 He came as a witness to testify concerning that light, so that through him all might believe. 8 He himself was not the light; he came only as a witness to the light.

9 The true light that gives light to everyone was coming into the world. 10 He was in the world, and though the world was made through him, the world did not recognize him. 11 He came to that which was his own, but his own did not receive him. 12 Yet to all who did receive him, to those who believed in his name, he gave the right to become children of God— 13 children born not of natural descent, nor of human decision or a husband’s will, but born of God.

14 The Word became flesh and made his dwelling among us. We have seen his glory, the glory of the one and only Son, who came from the Father, full of grace and truth.


1 In the past God spoke to our ancestors through the prophets at many times and in various ways, 2 but in these last days he has spoken to us by his Son, whom he appointed heir of all things, and through whom also he made the universe. 3 The Son is the radiance of God’s glory and the exact representation of his being, sustaining all things by his powerful word. After he had provided purification for sins, he sat down at the right hand of the Majesty in heaven. 4 So he became as much superior to the angels as the name he has inherited is superior to theirs.

The Son Superior to Angels
5 For to which of the angels did God ever say,

“You are my Son;
today I have become your Father”[a]?
Or again,

“I will be his Father,
and he will be my Son”[b]?
6 And again, when God brings his firstborn into the world, he says,

“Let all God’s angels worship him.”[c]
7 In speaking of the angels he says,

“He makes his angels spirits,
and his servants flames of fire.”[d]
8 But about the Son he says,

“Your throne, O God, will last for ever and ever;
a scepter of justice will be the scepter of your kingdom.
9 You have loved righteousness and hated wickedness;
therefore God, your God, has set you above your companions
by anointing you with the oil of joy.”[e]
10 He also says,

“In the beginning, Lord, you laid the foundations of the earth,
and the heavens are the work of your hands.
11 They will perish, but you remain;
they will all wear out like a garment.
12 You will roll them up like a robe;
like a garment they will be changed.
But you remain the same,
and your years will never end.”[f]
13 To which of the angels did God ever say,

“Sit at my right hand
until I make your enemies
a footstool for your feet”[g]?
14 Are not all angels ministering spirits sent to serve those who will inherit salvation?

Chapter 2
We must pay the most careful attention, therefore, to what we have heard, so that we do not drift away. 2 For since the message spoken through angels was binding, and every violation and disobedience received its just punishment, 3 how shall we escape if we ignore so great a salvation? This salvation, which was first announced by the Lord, was confirmed to us by those who heard him. 4 God also testified to it by signs, wonders and various miracles, and by gifts of the Holy Spirit distributed according to his will.

Jesus Made Fully Human
5 It is not to angels that he has subjected the world to come, about which we are speaking. 6 But there is a place where someone has testified:

“What is mankind that you are mindful of them,
a son of man that you care for him?
7 You made them a little[a] lower than the angels;
you crowned them with glory and honor
8 and put everything under their feet.”[b][c]
In putting everything under them,[d] God left nothing that is not subject to them.[e] Yet at present we do not see everything subject to them.[f] 9 But we do see Jesus, who was made lower than the angels for a little while, now crowned with glory and honor because he suffered death, so that by the grace of God he might taste death for everyone.

10 In bringing many sons and daughters to glory, it was fitting that God, for whom and through whom everything exists, should make the pioneer of their salvation perfect through what he suffered. 11 Both the one who makes people holy and those who are made holy are of the same family. So Jesus is not ashamed to call them brothers and sisters.[g] 12 He says,

“I will declare your name to my brothers and sisters;
in the assembly I will sing your praises.”[h]
13 And again,

“I will put my trust in him.”[i]
And again he says,

“Here am I, and the children God has given me.”[j]
14 Since the children have flesh and blood, he too shared in their humanity so that by his death he might break the power of him who holds the power of death—that is, the devil— 15 and free those who all their lives were held in slavery by their fear of death. 16 For surely it is not angels he helps, but Abraham’s descendants. 17 For this reason he had to be made like them,[k] fully human in every way, in order that he might become a merciful and faithful high priest in service to God, and that he might make atonement for the sins of the people. 18 Because he himself suffered when he was tempted, he is able to help those who are being tempted.

Therefore, holy brothers and sisters, who share in the heavenly calling, fix your thoughts on Jesus, whom we acknowledge as our apostle and high priest. 2 He was faithful to the one who appointed him, just as Moses was faithful in all God’s house. 3 Jesus has been found worthy of greater honor than Moses, just as the builder of a house has greater honor than the house itself. 4 For every house is built by someone, but God is the builder of everything. 5 “Moses was faithful as a servant in all God’s house,”[a] bearing witness to what would be spoken by God in the future. 6 But Christ is faithful as the Son over God’s house. And we are his house, if indeed we hold firmly to our confidence and the hope in which we glory.

Warning Against Unbelief
7 So, as the Holy Spirit says:

“Today, if you hear his voice,
8 do not harden your hearts
as you did in the rebellion,
during the time of testing in the wilderness,
9 where your ancestors tested and tried me,
though for forty years they saw what I did.
10 That is why I was angry with that generation;
I said, ‘Their hearts are always going astray,
and they have not known my ways.’
11 So I declared on oath in my anger,
‘They shall never enter my rest.’ ”[b]
12 See to it, brothers and sisters, that none of you has a sinful, unbelieving heart that turns away from the living God. 13 But encourage one another daily, as long as it is called “Today,” so that none of you may be hardened by sin’s deceitfulness. 14 We have come to share in Christ, if indeed we hold our original conviction firmly to the very end. 15 As has just been said:

“Today, if you hear his voice,
do not harden your hearts
as you did in the rebellion.”[c]
16 Who were they who heard and rebelled? Were they not all those Moses led out of Egypt? 17 And with whom was he angry for forty years? Was it not with those who sinned, whose bodies perished in the wilderness? 18 And to whom did God swear that they would never enter his rest if not to those who disobeyed? 19 So we see that they were not able to enter, because of their unbelief.


Chapter 9
Now the first covenant had regulations for worship and also an earthly sanctuary. 2 A tabernacle was set up. In its first room were the lampstand and the table with its consecrated bread; this was called the Holy Place. 3 Behind the second curtain was a room called the Most Holy Place, 4 which had the golden altar of incense and the gold-covered ark of the covenant. This ark contained the gold jar of manna, Aaron’s staff that had budded, and the stone tablets of the covenant. 5 Above the ark were the cherubim of the Glory, overshadowing the atonement cover. But we cannot discuss these things in detail now.

6 When everything had been arranged like this, the priests entered regularly into the outer room to carry on their ministry. 7 But only the high priest entered the inner room, and that only once a year, and never without blood, which he offered for himself and for the sins the people had committed in ignorance. 8 The Holy Spirit was showing by this that the way into the Most Holy Place had not yet been disclosed as long as the first tabernacle was still functioning. 9 This is an illustration for the present time, indicating that the gifts and sacrifices being offered were not able to clear the conscience of the worshiper. 10 They are only a matter of food and drink and various ceremonial washings—external regulations applying until the time of the new order.

The Blood of Christ
11 But when Christ came as high priest of the good things that are now already here,[a] he went through the greater and more perfect tabernacle that is not made with human hands, that is to say, is not a part of this creation. 12 He did not enter by means of the blood of goats and calves; but he entered the Most Holy Place once for all by his own blood, thus obtaining[b] eternal redemption. 13 The blood of goats and bulls and the ashes of a heifer sprinkled on those who are ceremonially unclean sanctify them so that they are outwardly clean. 14 How much more, then, will the blood of Christ, who through the eternal Spirit offered himself unblemished to God, cleanse our consciences from acts that lead to death,[c] so that we may serve the living God!

15 For this reason Christ is the mediator of a new covenant, that those who are called may receive the promised eternal inheritance—now that he has died as a ransom to set them free from the sins committed under the first covenant.

16 In the case of a will,[d] it is necessary to prove the death of the one who made it, 17 because a will is in force only when somebody has died; it never takes effect while the one who made it is living. 18 This is why even the first covenant was not put into effect without blood. 19 When Moses had proclaimed every command of the law to all the people, he took the blood of calves, together with water, scarlet wool and branches of hyssop, and sprinkled the scroll and all the people. 20 He said, “This is the blood of the covenant, which God has commanded you to keep.”[e] 21 In the same way, he sprinkled with the blood both the tabernacle and everything used in its ceremonies. 22 In fact, the law requires that nearly everything be cleansed with blood, and without the shedding of blood there is no forgiveness.

23 It was necessary, then, for the copies of the heavenly things to be purified with these sacrifices, but the heavenly things themselves with better sacrifices than these. 24 For Christ did not enter a sanctuary made with human hands that was only a copy of the true one; he entered heaven itself, now to appear for us in God’s presence. 25 Nor did he enter heaven to offer himself again and again, the way the high priest enters the Most Holy Place every year with blood that is not his own. 26 Otherwise Christ would have had to suffer many times since the creation of the world. But he has appeared once for all at the culmination of the ages to do away with sin by the sacrifice of himself. 27 Just as people are destined to die once, and after that to face judgment, 28 so Christ was sacrificed once to take away the sins of many; and he will appear a second time, not to bear sin, but to bring salvation to those who are waiting for him.


Chapter 11
Now faith is confidence in what we hope for and assurance about what we do not see. 2 This is what the ancients were commended for.

3 By faith we understand that the universe was formed at God’s command, so that what is seen was not made out of what was visible.

4 By faith Abel brought God a better offering than Cain did. By faith he was commended as righteous, when God spoke well of his offerings. And by faith Abel still speaks, even though he is dead.

5 By faith Enoch was taken from this life, so that he did not experience death: “He could not be found, because God had taken him away.”[a] For before he was taken, he was commended as one who pleased God. 6 And without faith it is impossible to please God, because anyone who comes to him must believe that he exists and that he rewards those who earnestly seek him.

7 By faith Noah, when warned about things not yet seen, in holy fear built an ark to save his family. By his faith he condemned the world and became heir of the righteousness that is in keeping with faith.

8 By faith Abraham, when called to go to a place he would later receive as his inheritance, obeyed and went, even though he did not know where he was going. 9 By faith he made his home in the promised land like a stranger in a foreign country; he lived in tents, as did Isaac and Jacob, who were heirs with him of the same promise. 10 For he was looking forward to the city with foundations, whose architect and builder is God. 11 And by faith even Sarah, who was past childbearing age, was enabled to bear children because she[b] considered him faithful who had made the promise. 12 And so from this one man, and he as good as dead, came descendants as numerous as the stars in the sky and as countless as the sand on the seashore.

13 All these people were still living by faith when they died. They did not receive the things promised; they only saw them and welcomed them from a distance, admitting that they were foreigners and strangers on earth. 14 People who say such things show that they are looking for a country of their own. 15 If they had been thinking of the country they had left, they would have had opportunity to return. 16 Instead, they were longing for a better country—a heavenly one. Therefore God is not ashamed to be called their God, for he has prepared a city for them.

17 By faith Abraham, when God tested him, offered Isaac as a sacrifice. He who had embraced the promises was about to sacrifice his one and only son, 18 even though God had said to him, “It is through Isaac that your offspring will be reckoned.”[c] 19 Abraham reasoned that God could even raise the dead, and so in a manner of speaking he did receive Isaac back from death.

20 By faith Isaac blessed Jacob and Esau in regard to their future.

21 By faith Jacob, when he was dying, blessed each of Joseph’s sons, and worshiped as he leaned on the top of his staff.

22 By faith Joseph, when his end was near, spoke about the exodus of the Israelites from Egypt and gave instructions concerning the burial of his bones.

23 By faith Moses’ parents hid him for three months after he was born, because they saw he was no ordinary child, and they were not afraid of the king’s edict.

24 By faith Moses, when he had grown up, refused to be known as the son of Pharaoh’s daughter. 25 He chose to be mistreated along with the people of God rather than to enjoy the fleeting pleasures of sin. 26 He regarded disgrace for the sake of Christ as of greater value than the treasures of Egypt, because he was looking ahead to his reward. 27 By faith he left Egypt, not fearing the king’s anger; he persevered because he saw him who is invisible. 28 By faith he kept the Passover and the application of blood, so that the destroyer of the firstborn would not touch the firstborn of Israel.

29 By faith the people passed through the Red Sea as on dry land; but when the Egyptians tried to do so, they were drowned.

30 By faith the walls of Jericho fell, after the army had marched around them for seven days.

31 By faith the prostitute Rahab, because she welcomed the spies, was not killed with those who were disobedient.[d]

32 And what more shall I say? I do not have time to tell about Gideon, Barak, Samson and Jephthah, about David and Samuel and the prophets, 33 who through faith conquered kingdoms, administered justice, and gained what was promised; who shut the mouths of lions, 34 quenched the fury of the flames, and escaped the edge of the sword; whose weakness was turned to strength; and who became powerful in battle and routed foreign armies. 35 Women received back their dead, raised to life again. There were others who were tortured, refusing to be released so that they might gain an even better resurrection. 36 Some faced jeers and flogging, and even chains and imprisonment. 37 They were put to death by stoning;[e] they were sawed in two; they were killed by the sword. They went about in sheepskins and goatskins, destitute, persecuted and mistreated— 38 the world was not worthy of them. They wandered in deserts and mountains, living in caves and in holes in the ground.

39 These were all commended for their faith, yet none of them received what had been promised, 40 since God had planned something better for us so that only together with us would they be made perfect.
Therefore, since we are surrounded by such a great cloud of witnesses, let us throw off everything that hinders and the sin that so easily entangles. And let us run with perseverance the race marked out for us, 2 fixing our eyes on Jesus, the pioneer and perfecter of faith. For the joy set before him he endured the cross, scorning its shame, and sat down at the right hand of the throne of God. 3 Consider him who endured such opposition from sinners, so that you will not grow weary and lose heart.

God Disciplines His Children
4 In your struggle against sin, you have not yet resisted to the point of shedding your blood. 5 And have you completely forgotten this word of encouragement that addresses you as a father addresses his son? It says,

“My son, do not make light of the Lord’s discipline,
and do not lose heart when he rebukes you,
6 because the Lord disciplines the one he loves,
and he chastens everyone he accepts as his son.”[a]
7 Endure hardship as discipline; God is treating you as his children. For what children are not disciplined by their father? 8 If you are not disciplined—and everyone undergoes discipline—then you are not legitimate, not true sons and daughters at all. 9 Moreover, we have all had human fathers who disciplined us and we respected them for it. How much more should we submit to the Father of spirits and live! 10 They disciplined us for a little while as they thought best; but God disciplines us for our good, in order that we may share in his holiness. 11 No discipline seems pleasant at the time, but painful. Later on, however, it produces a harvest of righteousness and peace for those who have been trained by it.

12 Therefore, strengthen your feeble arms and weak knees. 13 “Make level paths for your feet,”[b] so that the lame may not be disabled, but rather healed.

Warning and Encouragement
14 Make every effort to live in peace with everyone and to be holy; without holiness no one will see the Lord. 15 See to it that no one falls short of the grace of God and that no bitter root grows up to cause trouble and defile many. 16 See that no one is sexually immoral, or is godless like Esau, who for a single meal sold his inheritance rights as the oldest son. 17 Afterward, as you know, when he wanted to inherit this blessing, he was rejected. Even though he sought the blessing with tears, he could not change what he had done.

The Mountain of Fear and the Mountain of Joy
18 You have not come to a mountain that can be touched and that is burning with fire; to darkness, gloom and storm; 19 to a trumpet blast or to such a voice speaking words that those who heard it begged that no further word be spoken to them, 20 because they could not bear what was commanded: “If even an animal touches the mountain, it must be stoned to death.”[c] 21 The sight was so terrifying that Moses said, “I am trembling with fear.”[d]

22 But you have come to Mount Zion, to the city of the living God, the heavenly Jerusalem. You have come to thousands upon thousands of angels in joyful assembly, 23 to the church of the firstborn, whose names are written in heaven. You have come to God, the Judge of all, to the spirits of the righteous made perfect, 24 to Jesus the mediator of a new covenant, and to the sprinkled blood that speaks a better word than the blood of Abel.

25 See to it that you do not refuse him who speaks. If they did not escape when they refused him who warned them on earth, how much less will we, if we turn away from him who warns us from heaven? 26 At that time his voice shook the earth, but now he has promised, “Once more I will shake not only the earth but also the heavens.”[e] 27 The words “once more” indicate the removing of what can be shaken—that is, created things—so that what cannot be shaken may remain.

28 Therefore, since we are receiving a kingdom that cannot be shaken, let us be thankful, and so worship God acceptably with reverence and awe, 29 for our “God is a consuming fire.”[f]

Your opinions about Rosetta@home
הבשורה על-פי יוחנן 1Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

א בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר. 2 הוא היה בראשית עם האלוהים. 3 דרכו נברא הכל, אין דבר שלא נברא על-ידו. 4 בו היו חיים, וחיים אלה היו האור לבני-אדם. 5 האור מאיר בחושך, והחושך לא התגבר עליו.

6 אלוהים שלח אדם בשם יוחנן 7 להעיד על האור האמתי, כדי שכולם יאמינו בו. 8 יוחנן עצמו לא היה האור; הוא רק נשלח לזהות את האור 9 האמתי שבא לעולם כדי להאיר לכל בני-האדם.

10 האור בא אל העולם שנברא על ידיו, אך העולם לא הכיר אותו. 11 הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו. 12 אבל לכל אלה שהאמינו בו הוא העניק את הזכות להיות בני-אלוהים. 13 כל המאמינים בו נולדו מחדש – לא בלידה ביולוגית מגבר ואישה, ולא מרצון האדם, אלא מרצון האלוהים. 14 הדבר נהיה בשר ושכן בתוכינו. אנחנו ראינו את כבודו, כבוד הבן היחיד מהאב, מלא חסד ואמת.


האגרת אל-העברים 1

א לפני שנים רבות דיבר אלוהים אל אבותינו באמצעות הנביאים בדרכים שונות, וסיפר להם, שלב אחרי שלב, על תוכניותיו.

2 אך עתה, באחרית הימים, דיבר אלינו אלוהים באמצעות בנו, אשר בידו הפקיד את הכול ועל-ידו ברא את העולם ואת כל אשר בו.

3 בן-האלוהים מקרין את זוהר כבוד האלוהים; הוא צלם תכונותיו של אלוהים, ובכוח גבורתו הוא נושא את העולם כולו. לאחר שהקריב את עצמו למעננו, כדי לטהר אותנו מחטאינו, עלה בן האלוהים למרומים וישב לימין האלוהים. 4 בזאת הוכיח שהוא בעל חשיבות גדולה מכל המלאכים, ואלוהים אישר עובדה זאת כשהעניק לו את השם: "בן-אלוהים" – שם שלא הוענק לאף מלאך!

5 לאיזה מלאך אמר אלוהים אי-פעם[a]: "בני אתה, אני היום ילדתיך"?, או[b] "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"? 6 כשהציג אלוהים לפני העולם את בנו בכורו, את ישוע המשיח, אמר[c]: "השתחוו לו כל-מלאכי אלוהים".

7 אלוהים מדבר על מלאכיו כעל שליחים שמהירים כרוח, ועל משרתיו – כלהבות אש.

8 אך לבנו הוא אומר[d]:

"כסאך, אלוהים, עולם ועד,

שבט מישר שבט מלכותך.

9 אהבת צדק ותשנא רשע,

על כן משחך אלהים אלהיך

שמן ששון מחבריך".

10 גם במקום אחר אנו מוצאים רמז לעליונותו של הבן[e]:

"לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים,

11 המה יאבדו, ואתה תעמד; וכולם כבגד יבלו.

12 כלבוש תחליפם, ויחלפו.

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו".

13 האם אמר אלוהים אי-פעם לאחד המלאכים את אשר אמר לבנו[f]: "שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך"?. 14 לא! כי המלאכים הם רק רוחות שרת, אשר נשלחו לעזור ולהשגיח על העתידים להיוושע.

האגרת אל-העברים 2

ב עלינו להקדיש תשומת-לב רבה לאמת אשר שמענו, כדי שלא נסטה ממנה בשום פנים ואופן! 2 שכן אם דברי התורה שמסרו המלאכים למשה רבנו הוכחו כדברי אמת, וכל מי שלא ציית להם קיבל את העונש שמגיע לו, 3 כיצד נימלט אנחנו מעונש, אם נתעלם מהישועה הנפלאה הזאת שהוכרזה על-ידי האדון, ושסופרה לנו מפי עדים אשר שמעוה מפיו? 4 אלוהים עצמו העיד עליה והראה לנו שזוהי בשורת אמת, באמצעות אותות, נסים, נפלאות ועל-ידי העובדה שהעניק, כרצונו, מתנות וכישרונות מאת רוח הקודש לכל המאמינים בבשורה.

5 העולם הבא שעליו אנו מדברים לא יהיה בשליטת המלאכים, 6 שהרי דוד אומר לאלוהים[a]:

"מה אנוש כי תזכרנו, ובן-אדם כי תפקדנו

7 ותחסרהו מעט מאלוהים, וכבוד והדר תעטרהו

ותמשילהו במעשי ידיך,

8 כל שתה (הנחת) תחת רגליו."

שימו לב שכתוב כי אלוהים הניח לרגליו הכול; אין דבר שלא הוכנע והונח לרגלי המשיח!

עדיין לא ראינו את הכול מונח לרגליו, 9 אך אנו רואים את ישוע – שלזמן מה נהיה נחות מהמלאכים – מעוטר על-ידי אלוהים בהדר ובכבוד, משום שסבל למעננו עד מוות. כן, על-שום חסדו של אלוהים טעם המשיח מוות בעד כל אדם בעולם. 10 האלוהים, שעל-ידו ולכבודו קיים הכול, מצא לנכון להביא סבל על ישוע, כי במעשה זה הושיע אנשים רבים מספור. ובאמצעות הסבל נעשה ישוע, שר ישועתנו, מושלם וראוי לתפקידו.

11 אנחנו שקודשנו על-ידי ישוע, כולנו בנים לאותו אב ולכן ישוע אינו מתבייש לקרוא לנו אחים, 12 כפי שאמר[b]: "אספרה שמך לאחי, בתוך קהל אהללך". 13 במקום אחר הוא אומר[c]: "קותי לו". והוא גם אומר[d]: "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'"

14 מכיוון שאנחנו, הילדים, עשויים בשר ודם, גם המשיח לבש דמות בשר ודם, כדי שעל-ידי מותו יכריע את השטן אשר לו שליטה על המוות. 15 בדרך זאת שיחרר המשיח את כל אלה שהיו משועבדים לפחד מן המוות במשך כל ימי חייהם.

16 כולנו יודעים שהמשיח לא בא בדמות מלאך, אלא בצורת אדם מזרע אברהם – כיהודי. 17 ישוע צריך היה להידמות לאחיו בכל דבר, כדי שיוכל להיות כוהן גדול, רחמן ונאמן, שמכפר על חטאינו בעיני אלוהים. 18 מכיוון שהמשיח עצמו סבל והתענה כשהשטן ניסה לפתותו, הוא יכול לעזור עתה לכל אלה שעומדים בניסיונות ובפיתויים.

ג לכן, אחים יקרים, אשר אלוהים קרא לכם והקדיש אתכם לשירותו, ברצוני שתתבוננו אל ישוע המשיח שהוא שליח ה' והכוהן הגדול של אמונתנו. 2 המשיח היה נאמן לאלוהים אשר מינהו לתפקיד הכוהן הגדול, כשם שמשה רבנו שרת בנאמנות בבית ה'. 3 אך כבודו של ישוע גדול מכבודו של משה, כשם שבנאי שבונה בית לתפארת זוכה לשבחים רבים יותר מהבית עצמו. 4 אמנם לכל בית יש בנאי, אך בונה הכול הוא האלוהים.

5 משה שרת את ה' בנאמנות בכל ענייני המשכן – שהוא בית אלוהים – אולם משה היה משרת בלבד, ותפקידו היה לרמוז על הדברים שאלוהים עמד לומר בעתיד. 6 ואילו המשיח, בנו הנאמן של אלוהים, שולט באופן מוחלט על בית אלוהים. אנחנו, המאמינים, הננו בית אלוהים – בתנאי שנשמור על אומץ-לבנו עד הסוף ונשמח בתקוותנו.

7 לכן עלינו לציית לרוח הקודש שמזהיר אותנו ואומר[a]:

"היום אם בקלו תשמעו,

8 אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר,

9 אשר נסוני אבותיכם,

בחנוני גם ראו פעלי, ארבעים שנה".

10 רוח הקודש ממשיך ואומר שאלוהים מאס בדור ההוא, שכן היו בו רשעים שלא קיימו את תורתו ולא הלכו בדרכיו. 11 משום כך כעס עליהם אלוהים מאוד ונשבע שלא יכנסו לעולם אל מקום מנוחתו.

12 לפיכך, אחים יקרים, בחנו את לבכם, כדי שלא יימצאו ביניכם רשעים וחסרי-אמונה שמסרבים לבטוח בה'.

13 הוכיחו זה את זה בכל יום, כל עוד יש אפשרות לכך, כדי שאיש מכם לא ירומה על-ידי החטא ולא יקשיח את לבו נגד אלוהים. 14 שכן רק אם נישאר נאמנים עד הסוף, ונבטח בה' כמו שבטחנו בו לראשונה, נשתתף וניקח חלק בכל מה ששייך למשיח.

15 לעולם אל תשכחו את האזהרה: "היום אם בקלו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה!"

16 במי מדובר? מי הם אלה אשר שמעו את דבר ה', אך רבו איתו וסרבו לציית לו? מדובר בבני-ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה. 17 ומי הכעיס את ה' במדבר במשך ארבעים שנה? אלה שחטאו וכתוצאה מכך מתו במדבר. 18 ולמי נשבע ה' שלא ייכנסו אל ארץ ההבטחה? לסוררים אשר לא שמעו בקולו. 19 ומדוע לא יכלו להיכנס? כי לא האמינו בה' ולא בטחו בו.


האגרת אל-העברים

ט לברית הראשונה בין אלוהים לבין בני-ישראל היו חוקים וכללים לעבודת ה', והיה משכן על-פני האדמה. 2 המשכן היה מחולק לשניים: משכן חיצוני ומשכן פנימי. במשכן החיצוני היה מקום שנקרא "קודש", ובו היו מנורת הזהב והשולחן שעליו מערכת לחם-הפנים. 3 בתוך המשכן החיצוני היה מסך (הפרוכת), ומעברו המשכן הפנימי שנקרא "קודש הקודשים". לפני קודש הקודשים היה מזבח זהב להקטרת קטורת, ובתוכו ארון-הברית שכולו מצופה זהב. בתוך ארון-הברית היו לוחות הברית, צנצנת זהב שהכילה מן, ומטה אהרון שפרח. מעל ארון-הברית היו דמויות של שני מלאכי כבוד, שנקראים "כרובים", וכנפיהם סוככות על כיסוי הזהב של הארון – כיסוי הנקרא "כפורת". לא ארחיב עתה את הדיבור על כל אחד מאלה.

6 בתנאים אלה יכלו תמיד הכוהנים להיכנס אל המשכן החיצוני כדי לבצע את תפקידם. 7 אך אל המשכן הפנימי, אל קודש הקודשים, יכול היה להיכנס רק הכהן הגדול, ורק פעם אחת בשנה. בכל פעם שנכנס אל קודש הקודשים היה עליו להתיז דם על הכפורת ולפני הכפורת, כקורבן לאלוהים – קורבן שמכפר על שגיאותיו וחטאיו של הכהן הגדול עצמו ושל כל העם.

8 רוח הקודש רוצה ללמדנו שלפי הברית הישנה, כל עוד היה קיים המשכן החיצוני, והייתה קיימת השיטה המתירה רק לכהן הגדול את הגישה לקודש הקודשים, הציבור הרחב אינו יכול להתקרב לאלוהים. 9 דבר זה בא ללמדנו שהמנחות והזבחים, שהוקרבו לפי השיטה הישנה, לא הצליחו לטהר את לבו של החוטא אשר הקריב את הקורבנות. 10 מדוע? מפני שהתורה עוסקת רק בטקסים מסוימים: בענייני מאכל, משקה, טהרת הגוף וכן הלאה, וטקסים אלה יכלו לטהר באופן חיצוני ופיזי בלבד. משום כך תפקידם זמני בלבד – עד שיבוא המשיח ואיתו הברית החדשה.

11 כאשר בא המשיח ככהן הגדול של הברית החדשה, הוא עבר דרך המשכן המושלם והאמיתי בשמים – משכן שנבנה לא בידי אדם, שכן אינו מיועד לעולם הזה. 12 וכשנכנס אל קודש הקודשים הביא איתו לא דם שעירים ועגלים, אלא את דמו שלו אשר התיז על הכפורת אחת ולתמיד, וכך הבטיח לנו ישועה נצחית.

13 אם לפי התורה יכלו דם הפרים והשעירים ואפר הפרה האדומה לטהר את גוף החוטאים, 14 אנו יכולים להיות בטוחים שדם המשיח, אשר על-ידי רוח הקודש הנצחי הקריב את עצמו לאלוהים כקורבן בעד חטאינו, יטהר את גופנו ומצפוננו ממעשים מתים, ובמקומם יחדיר בנו את האמונה באלוהים חיים ואת הרצון לשרתו.

15 המשיח הביא איתו את הברית החדשה, כדי שכל הקרואים אל אלוהים יירשו את הבטחותיו הנפלאות של אלוהים. כי המשיח מת כדי להצילם מהעונש על החטאים שחטאו עוד בהיותם כפופים לברית הישנה, לתורה.

16 כאשר אדם מוריש את רכושו בצוואה, איש מן היורשים אינו מקבל את חלקו לפני שמוכח כי בעל הצוואה מת. 17 כל עוד חי בעל הצוואה, איש אינו יכול לדרוש את החלק המובטח לו, כי לצוואה אין תוקף בחיי בעליה.

18 משום כך גם הברית הראשונה נחתמה בדם. 19 לאחר שמשה קרא לפני העם את כל החוקים שבתורת ה', הוא לקח מים, דם עגלים ושעירים, ובעזרת תולעת-שני וענף אזוב התיזם על ספר התורה ועל כל העם. 20 ובעשותו זאת אמר: "הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם." 21 באותה דרך התיז משה דם גם על המשכן ועל כל כלי הקודש שבתוכו.

22 למעשה לפי חוקי הברית הישנה כמעט כל דבר טוהר על-ידי התזת דם, ובלי שפיכת דם אין סליחת חטאים. 23 משום כך המשכן וכלי הקודש, שהם העתק של המשכן האמיתי שנמצא בשמים, היו צריכים להיטהר בדם כפי שטוהרו על-ידי משה. אך המשכן האמיתי, שנמצא בשמים, מטוהר בזבחים וקורבנות יקרים הרבה יותר. 24 כי המשיח לא נכנס אל המשכן שנבנה בידי אדם כאן עלי-אדמות, ואשר הוא רק העתק של המשכן האמיתי;

המשיח נכנס אל המשכן האמיתי שנמצא בשמים, כדי לייצג אותנו לפני אלוהים.

25 נוסף לכך, המשיח לא הקריב את עצמו פעמים רבות, כמנהג הכהן הגדול שהקריב מדי שנה את דם הקורבנות בקודש הקודשים. 26 אילו היה על המשיח להקריב את עצמו מדי שנה, מבריאת העולם, היה עליו להתענות ולמות שוב ושוב. אולם עובדה היא שהמשיח בא אלינו באחרית הימים והקריב את עצמו פעם אחת ולתמיד,כדי שמותו בעדנו יבטל את כוח החטא שבתוכנו.

27 כשם שכולנו יודעים בביטחון שנגזר על בני-האדם למות פעם אחת, ולאחר מכן להישפט על-ידי אלוהים, 28 כך אנו בטוחים שהמשיח הוקרב פעם אחת בלבד ככפרה על חטאינו. אך הוא יבוא אלינו שנית – הפעם לא כדי לסלוח לחטאינו, אלא כדי להשלים את ישועתם של כל המצפים לו.


האגרת אל-העברים

יא מהי אמונה? אמונה היא ביטחון מלא בדברים שלהם אנו מקווים, ומצב שבו אנו משוכנעים במציאותם של דברים שאיננו יכולים לראותם. 2 אבותינו זכורים לטובה בשל אמונתם הגדולה באלוהים. 3 על-ידי אמונה באלוהים אנו מקבלים את העובדה שהעולם כולו נברא בפקודת ה', אשר ברא את כל מה שאנו רואים מדברים בלתי-נראים.

4 הבל – בשל אמונתו הביא הבל לה' קורבן טוב מזה של קין. כאשר קיבל ה' את מנחתו של הבל העיד למעשה שהבל צדיק בעיניו. למרות שהבל מת לפני שנים רבות יכולים אנו עדיין ללמוד ממנו שיעור באמונה.

5 חנוך – בזכות אמונתו של חנוך העלה אותו אלוהים לשמים בלי שימות. חנוך נעלם לפתע מן העולם הזה, מפני שאלוהים לקחו. עוד לפני שעלה חנוך לשמים נאמר עליו שמצא חן בעיני אלוהים. 6 בלי אמונה לא תוכל למצוא-חן בעיני אלוהים. מי שרוצה להתקרב לאלוהים חייב להאמין שיש אלוהים, ושהוא גומל למחפשים אותו באמת.

7 נוח – מתוך אמונה ציית נוח לאזהרת אלוהים בדבר העתיד להתרחש. אף כי לא היה סימן למבול האמין נוח לה', ובלי לבזבז זמן בנה תיבה כדי להציל את בני-משפחתו. אמונתו של נוח באלוהים הייתה ניגוד מוחלט לחוסר-האמונה של בני דורו בעולם. נוח מצא-חן בעיני אלוהים בזכות אמונתו.

8 אברהם – כאשר ציווה ה' על אברהם לעזוב את מולדתו וללכת לארץ שהבטיח לו, ציית אברהם לה' מתוך אמונתו בו. הוא נשמע לה' למרות שלא ידע לאן אלוהים מוביל אותו. 9 מתוך אמונתו בה', גם לאחר שהגיע אברהם אל ארץ ההבטחה חי בה כזר וכנכרי; הוא גר באוהלים, כמו יצחק ויעקב שקיבלו אותה הבטחה. 10 כי אברהם המתין בסבלנות ובביטחון שה' יביאו אל העיר שאלוהים מתכנן ובונה. 11 שרה – גם שרה האמינה בה' ולכן, למרות שהייתה זקנה מאוד, העניק לה אלוהים את היכולת הפיזית ללדת את בנה. 12 וכך, מאב שהיה זקן מכדי להוליד אפילו בן אחד, נולד עם שלם שמספרו ככוכבי השמים וכגרגירי החול שעל שפת הים.

13 כל אנשי האמונה שציינתי לעיל מתו לפני שזכו לראות את התגשמות כל הבטחות ה', אך הם ראו את התגשמותן בעתיד ושמחו על כך, שכן הודו כי ביתם האמיתי אינו בעולם הזה, וראו את עצמם כזרים שנמצאים בעולם הזה. 14 מדבריהם משתמע שציפו לארץ מושב. 15 אילו הצטערו לעזוב את הארץ שממנה יצאו, הייתה להם אפשרות לשוב אליו, 16 אך הם לא רצו לשוב; נפשם יצאה אל הבית השמימי. עתה אלוהים אינו מתבייש להיקרא אלוהיהם, שהרי הכין להם עיר בשמים.

17 גם כאשר ניסהו ה' בטח בו אברהם והאמין להבטחותיו, ומשום כך היה מוכן להקריב את בנו יחידו. 18 אכן, אברהם היה מוכן להקריב את יצחק אשר דרכו הבטיח לו אלוהים צאצאים רבים. 19 אברהם האמין שאילו מת יצחק היה אלוהים משיב אותו לתחייה – וזה אכן מה שקרה, כי לגבי אברהם נועד יצחק למוות, אך ה' השיב לו את חייו. 20 יצחק, יעקב ויוסף – מתוך אמונה ידע יצחק שאלוהים יברך את שני בניו, יעקב ועשו. 21 כאשר הזדקן יעקב ועמד למות ברך מתוך אמונה את שני בני יוסף, והשתחווה על ראש המטה. 22 כשעמד יוסף למות הוא דיבר מתוך אמונה על העובדה שאלוהים יוציא את בני-ישראל ממצרים. יוסף לא הטיל ספק בדבר, ולכן השביע את בני-ישראל שייקחו עמם את עצמותיו בצאתם ממצרים.

23 עמרם ויוכבד – גם להורי משה הייתה אמונה גדולה. בראותם שאלוהים ברכם בילד מיוחד, האמינו שה' יכול להצילו מגזר-דין המוות שהוציא פרעה. משום כך הם לא פחדו מהמלך והסתירו את משה שלושה חודשים.

24 משה – כאשר גדל משה הוא סירב, מתוך אמונתו באלוהים, להיקרא בנו של בת-פרעה.

25 הוא העדיף להשתתף בסבל עמו, עם אלוהים, על-פני תענוגות החטא. 26 משה חשב שמוטב לסבול לשם המשיח, מאשר ליהנות מאוצרות מצרים, כי משה נשא את עיניו אל הגמול שעמד אלוהים להעניק לו.

27 מכיוון שמשה בטח באלוהים הוא לא פחד מזעם פרעה והוציא את בני-ישראל ממצרים, בשאבו כוח וגבורה מהאלוהים הבלתי-נראה. 28 מתוך אמונה ציווה משה על בני-ישראל לשחוט שה בפסח הראשון, ולהתיז את דמו על המשקוף ועל המזוזות, כדי שמלאך ה' יפסח על בתיהם בצאתו להכות את המצרים במכת בכורות.

29 בני-ישראל – מתוך אמונתם באלוהים חצו בני-ישראל את ים-סוף כאילו היה יבשה, ואילו כשניסו המצרים לחצותו – טבעו. 30 מכוח האמונה נפלו חומות יריחו לאחר שבני-ישראל צעדו סביבן שבעה ימים.

31 רחב – בזכות אמונתה באלוהים לא הושמדה רחב הזונה יחד עם בני-עירה שמרדו בה', משום שאספה אל ביתה את המרגלים, העניקה להם מחסה ועזרה להם להימלט מרודפיהם.

32 הזקוקים אתם לדוגמאות נוספות? קצר הזמן מלספר על אמונתם של גדעון, ברק, שמשון, יפתח, דוד, שמואל, וכל שאר הנביאים. 33 הודות לאמונתם באלוהים אנשים אלו כבשו ממלכות, השליטו צדק, אישרו את אמיתות הבטחות ה', ניצלו מגוב-אריות 34 ומלהבות אש. היו מהם שבזכות אמונתם ניצלו ממוות בחרב, אחרים התחזקו לאחר שנחלשו או חלו, היו כאלה שעשו חיל במלחמות והביסו צבאות שלמים. 35 היו נשים שבזכות אמונתן באלוהים שבו אליהן יקיריהן מן המתים. אחרים בטחו בה' והעדיפו מוות בעינויים על התכחשות לה', שהייתה מצילה אותם. הם ידעו בביטחון שאלוהים יקים אותם לחיים טובים מאלה. 36 היו כאלה שסבלו לעג, הצלפות שוט, כבילה בשרשראות, מאסר בבור-כלא, מוות בסקילה ואפילו ניסור גופם! לאחרים הובטח חופש אם יתכחשו לאמונתם, וכשסירבו – נרצחו בחרב. לנשארים בחיים לא נותר אלא עור-צאן לגופם. הם נדדו במדבריות ובהרים, הסתתרו במערות ובנקיקי-סלעים, רעבו ללחם ולקו במחלות. העולם לא היה ראוי לצדיקים כאלה!

39 למרות שאמונתם של אנשים אלה הייתה חזקה, ולמרות שבטחו בה' בכל לבם, לא זכה איש מהם בכל מה שה' הבטיח להם. 40 מדוע? כי אלוהים רצה שימתינו וישתתפו יחד אתנו בגמול הטוב יותר שהכין למעננו

האגרת אל-העברים 12

יב מאחר שאנו מוקפים בקהל עצום כזה של אנשי אמונה שמעידים על אמת אלוהים, הבה נסיר מעלינו כל דבר שמכביד עלינו, ובמיוחד את החטאים שדבקים בנו ומכשילים אותנו, ונרוץ בסבלנות את המרוץ שהעמיד אלוהים לפנינו. 2 הבה נישא את עינינו אל ישוע, מורנו ויסוד אמונתנו, אשר היה מוכן למות מוות מביש על הצלב, כי ידע ששמורה לו שמחה לאחר מכן. עתה הוא יושב במקום הכבוד לימין האלוהים. 3 אם רצונכם להימנע מעייפות וליאות רוחנית, חישבו לרגע על סבלנותו של המשיח כשסבל בושה וחרפה מיד האנשים החוטאים. 4 אחרי הכול, מעולם לא נאבקתם נגד החטא עד מוות.

5 האם שכחתם את תוכחת ה' שפונה אליכם כאל בניו?[a] "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו, 6 כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". 7 עליכם לקבל את תוכחת אלוהים, כי היא מיועדת לתועלת שלכם ולמען החינוך שלכם. אלוהים מתנהג אתכם כאב עם בניו, ואיזה אב אינו מוכיח ומחנך את בנו? 8 אם אלוהים אינו מעניש אתכם כשאתם ראויים לכך, כשם שאבות אחרים מענישים את בניהם, פירוש הדבר שאינכם בני אלוהים ואינכם שייכים באמת למשפחתו. 9 ואם אנו מכבדים את אבינו האנושי גם כשהוא מעניש אותנו, האם לא ניכנע בשמחה רבה יותר לפני האלוהים, אבינו הרוחני, כדי שנלמד כיצד לחיות?

10 אבותינו האנושיים חינכו אותנו במשך שנים ספורות לפי ראות עיניהם, בעוד שאלוהים מחנך אותנו לתועלת שלנו, כדי שנשתתף בקדושתו.

11 אין ספק שקבלת עונש היא חוויה מכאיבה ובלתי-נעימה, אך אלה שלמדו לקח מגלים כעבור זמן-מה שהעונש היה לברכה בחייהם.

12 על כן חזקו את ידיכם החלשות ועמדו איתן על רגליכם הכושלות. 13 הובילו את רגליכם בדרך ישרה, כדי שההולכים בעקבותיכם, גם אם יהיו חלשים וצולעים, לא יפלו ולא יכשלו, אלא יתחזקו.

14 התרחקו מכל מריבה ונהלו חיי טוהר וקדושה, כי ללא קדושה לא תראו את האדון. 15 השגיחו איש על רעהו שמא יתכחש אחד מכם לחסדו של אלוהים, כי באדם כזה יכולה להתפתח מרירות שעלולה להרעיל חיי רבים. 16 השגיחו שאיש מכם לא ייגרר לזנות או לכל טומאה אחרת, כמו מעשי עשו שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים. 17 אתם יודעים שכאשר התחרט עשיו ורצה להשיב לעצמו את זכות הבכורה, היה מאוחר מדי. הוא לא יכול היה לתקן את המעוות גם כאשר שפך דמעות רבות.

18 זכרו היכן אתם עומדים: לא לפני להבת אש, ענן, ערפל או סערה נוראה, כפי שעמדו בני-ישראל לרגלי הר-סיני, 19 ואף לא לפני תרועת שופר נוראה, וקול ה' שדיבר אל בני-ישראל דברים נוראים עד שהתחננו לפניו שיפסיק לדבר, 20 כי לא יכלו לשאת את צו ה': שכל הנוגע בהר – כולל הבהמות – ייסקל באבנים וימות. 21 המעמד היה נורא כל-כך עד שאפילו משה עצמו אמר: "יגורתי וחרדתי!"

22 אתם עומדים לפני הר-ציון האמיתי ולפני עיר אלוהים חיים, הלא היא ירושלים אשר בשמים. אתם עומדים גם לפני מקהלת רבבות מלאכים, 23 לפני קהילת המשיח שמורכבת מאלה שכתובים בשמים, לפני האלוהים ששופט את הכול, לפני נשמות הצדיקים בשמים, אשר אלוהים השלים בהם את מלאכתו, 24 ולפני ישוע המשיח עצמו אשר הביא לנו את הברית החדשה והנפלאה הזאת, ואשר דמו מכפר על חטאינו במקום שיזעק לנקמה כדמו של הבל.

25 לכן אל תעזו לסרב להקשיב לקול המדבר אליכם. שכן אם בני-ישראל לא נמלטו מעונש כשסירבו להקשיב למשה, שהביא להם את דבר אלוהים כאן על-פני האדמה, על אחת כמה וכמה לא נימלט אנחנו מעונש, אם נסרב להקשיב לקולו של אלוהים שמדבר מן השמים. 26 כשדיבר אלוהים מהר-סיני זעזע קולו את הארץ, אך הוא הבטיח שבפעם הבאה יזעזע לא רק את הארץ אלא גם את השמים! 27 מדבריו משתמע שהוא יבדוק ויברר את כל מה שעומד על יסודות רעועים, כדי שרק החזק והיציב יישאר.

28 מאחר שקיבלנו מלכות שאינה יכולה להיהרס, הבה נבוא לפני אלוהים אסירי תודה, ונשרתהו כרצונו בצניעות וביראה, 29 כי אלוהינו אש אוכלה הוא.

key words science research genetics human life explore good better best search find explore meaning philosophy existence truth knowledge ontological eternal forever epistemology biology
Your feedback on this profile
Recommend this profile for User of the Day: I like this profile
Alert administrators to an offensive profile: I do not like this profile

©2024 University of Washington